ב-1976, בעקבות דיון ציבורי שהחל עוד ב-1962, החליטה עיריית תל-אביב יפו לשנות את פני הכיכר ולהפרידה לשני מפלסים: מפלס הולכי הרגל ומפלס תחבורה מוטורית. רעיון ההפרדה נסמך על כך שבשנות ה-70 תפקדה הכיכר בעיקר כאי תנועה, ומרכזה לא היה בשימוש מספק. שולי הכיכר, לעומת זאת, רחשו תנועה, בהמשך לרחוב דיזנגוף השוקק שהיה אז בפריחתו. ראש העירייה שלמה להט וסגנו דוד שיפמן קידמו לכן את חידוש הכיכר והזמינו את לישר, שתכנן כיכר חדשה בשיתוף עם אגפי התכנון והתנועה בעירייה.
לישר הציע לחפור ולהנמיך את מפלס התחבורה ב-2.5 מטרים מתחת למפלס הרחוב, ומנגד להגביה את מרכז הכיכר בשני מטרים. אל הכיכר המוגבהת מגיעים במעלה מערכת רמפות הקושרות בין צדדיו של רחוב דיזנגוף, צפון ודרום, באופן המאפשר מעבר רציף לאורכו ללא הפרעה מוטורית. במרכז הכיכר המוגבהת הוצב פסלו של האמן אלן דוד, וסביבו מערכות ישיבה של ספסלי בטון. הכיכר נחנכה ביולי 1978, ובימיה הראשונים שקקה חיים. ב-1986 הוחלף פסלו של דוד בפסל "מים ואש" של יעקב אגם.
