מרכז הנגב, באר-שבע

את "מרכז הנגב" בבאר־שבע תכנן האדריכל הצעיר רם כרמי יחד עם אביו, דב כרמי, ושותפם צבי מלצר. הפרק הראשון תוכנן להיבנות בשני שלבים בראשית שנות ה־60. השלב הראשון של הבניין נחנך ב־1967 (השלב השני מעולם לא בוצע). הפרק השני תוכנן בשנים 1982-1980, ובו חוזר רם כרמי ובוחן אופציות להרחבת החלקים שנבנו מתוכנית הפרק הראשון.
בימי העבודה עליו, בשנות ה־60, היה "מרכז הנגב" חלק מתוכנית של משרד השיכון לפיתוח מרכז העיר באר־שבע ועיבויו במרכזים מסחריים ובנייני מגורים. בעזרתה של חברת "שיכון ופיתוח", ביקשו משרד השיכון ומִנהל מקרקעי ישראל להפוך את לִבה הגיאוגרפי של העיר למרכז עסקים ראשי לעיר ולנגב כולו. כרמי־מלצר־כרמי ביקשו לקשור באמצעות הפרויקט בין מזרח העיר למערבה, בין שכונה ב' לשכונה ד'.
הבניין עצמו (על שני שלביו) היה אמור לערב שימושים ולהכיל מאה חנויות, מאה משרדים, מאה יחידות מגורים, קולנוע, סופרמרקט וחנות כל־בו. את הפונקציות השונות שהיו אמורות לאכלס את הבניין, ארגנו האדריכלים במהופך. באותה תקופה נהגו למקם את הפונקציות המסחריות בחלק החיצוני של הבניין, בחזיתות הפונות אל הרחוב, ואת הפונקציות הפרטיות (דוגמת מגורים) – בחלקיו הפנימיים. כרמי־מלצר־כרמי הפכו את היוצרות ויצרו חתך־בניין ייחודי, שבו אורגנו הפונקציות המסחריות בקרביים, לאורך רחוב פנימי ליניארי – ואילו המגורים מוקמו במעטפת הבניין, לאורך שדרות הנשיאים (היום שדרות רגר). באמצעות הרחוב הפנימי שנוצר יכלו האדריכלים לשלוט בתנאים האקלימיים של פעילות המסחר, לווסת את האור החודר אל חללי הבניין וליצור "אדריכלות של צל", כפי שכינה זאת כרמי.
השלב הראשון של פרק א' נחנך ב־17 במאי 1967. באותה שנה קיבלו האדריכלים את פרס רכטר על תכנון הבניין, שהיה לפרויקט ברוטליסטי המוערך הן על־ידי גורמים מקצועיים והן על־ידי תושבי באר־שבע. החלק השני של שלב א' לא הושלם בגלל בעיות תקציביות. ב־1980 חזר רם כרמי לפרויקט "מרכז הנגב" ועיבד כמה חלופות להרחבת החלק הבנוי שנחנך ב־1967. בחלופות אלו ביקש לצרף לבניין הקיים מבנה פרגולה רחב־ממדים, צמחייה מטפסת, תעלות מים, ומבני שערים למתחם כולו. הוא גם בחן אפשרויות שונות לתיחום הכיכרות, במזרח הבניין ובמערבו, על־ידי בנייני מגורים בתצורות שונות. התוספות שהציע לא רק מרחיבות את הפרויקט ומגדילות את שטחו, אלא גם משנות את אופיו.
כ־25 שנים לאחר חנוכת הבניין הברוטליסטי, נראה שכרמי מנסה להלבישו סגנון אחר בהוספת אלמנטים פוסט־מודרניים. ואולם, התוספות אינן מעידות על זניחת הרעיונות הברוטליסטיים אלא על ניסיון לעדכן את הבניין ברוח התקופה ולשלב בין שתי הגישות. חלופות אלו לא בוצעו מעולם.