אריה שרון (1984-1900), שנולד בפולין ועלה ארצה ב-1920, הוא אחד האבות המייסדים של האדריכלות הישראלית, ראש הצוות שערך את תוכנית-האב הארצית למדינת ישראל, וחתן פרס ישראל לאדריכלות לשנת 1962.

בשנים 1929-1926, לאחר שש שנות חברוּת בקיבוץ גן-שמואל שהוא היה אחד ממייסדיו, למד שרון בבית הספר באוהאוס בעיר דסאו שבגרמניה, ובמהלך לימודיו ולאחריהם עבד במשרדו של מנהל בית הספר, האדריכל הנס מאייר. עם שובו ארצה ב-1931 השתקע שרון בתל-אביב, חבר לאדריכלים בני דורו שביקשו לקדם את המודרניזם האדריכלי בארץ, ותכנן בתל-אביב ומחוצה לה.

עבודתו הגדולה הראשונה בארץ היתה תכנון ביתני ההסתדרות ביריד המזרח בתל-אביב (1934), וגולת הכותרת של פעילותו האדריכלית בשנים אלה היתה התכנון של מעונות עובדים הו"ד בתל-אביב (ברחובות פרישמן, פרוג ודב הוז, 1933-35). ב-1948, עם הקמת המדינה, נקרא שרון לעמוד בראש צוות התכנון של הפרויקט החשוב והמרכזי ביותר שעליו הופקד – תוכנית-האב הארצית למדינת ישראל, שעליה עמל בשנים 1953-1948. התוכנית היתה מימוש משנתו הציונית-לאומית של דוד בן-גוריון, שקידמה פיזור אוכלוסין בעדיפות ליישובי הסְפר הישראלי. ספרו של שרון, תכנון פיסי בישראל, מפרט את התוכנית הכוללת הראשונה שהציגה מדינת ישראל לשטחה.

הָחֵל ב-1954 ובמשך כעשור שנים עבד שרון עם שותפו האדריכל בנימין אידלסון. בין הבניינים הבולטים שתכננו השותפים בשנים אלה: בניין הפורום בטכניון, חיפה (1956); בית חולים סורוקה בבאר-שבע (1959); בית הסוכנות היהודית בתל-אביב (1960); מעונות הסטודנטים באוניברסיטה העברית, ירושלים (1960), ואוניברסיטת IFE בניגריה (1960).

מ-1965 ועד מותו ב-1984 עבד שרון בשיתוף עם בנו האדריכל אלדר שרון. הבניינים הבולטים שיצרו בתקופה זו הם בית חולים רמב"ם בחיפה (1965), בית חולים גהה בפתח-תקווה (1966), בניין כור בתל-אביב (1966), בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל-אביב (1970), ומוזיאון יד-מרדכי (1970).

ב-2018 הוצגה במוזיאון תל-אביב לאמנות התערוכה הרטרוספקטיבית המקיפה "אריה שרון: אדריכל המדינה", בלוויית קטלוג מקיף בעברית ובאנגלית. אוסף אריה ואלדר שרון נתרם לארכיון עזריאלי לאדריכלות בשנת 2010.