אריה שרון – אדריכל המדינה

בית ברנר יוּעד לפעילות של מועצת פועלי תל־אביב, שמשרדיה בבית הפועלים (הבית האדום) ברחוב הירקון
היו צרים מהכיל והיא נאלצה לשכור חדרים נוספים ברחבי העיר. הבניין החדש תוכנן לרכז את עבודת האגודות
המקצועיות וּועדת התרבות, לשמש לשכת עבודה ולאכלס את משרדי מועצת הפועלים. בנוסף תוכננה בו מסעדה קואופרטיבית לרווחת פועלי האזור. העתקת הפעילות מרחוב הירקון לרחוב ברנר לקחה בחשבון את הקִרבה לכיכר מגן־דוד (צומת הרחובות אלנבי, שינקין, המלך ג‘ורג‘ והכרמל), שהיתה מרכז העיר באותה תקופה.

הוגה הסמינר לפעילי ההסתדרות ומנהלו הראשון היה זלמן ארן, איש חינוך מראשי ההסתדרות ולימים שר החינוך, שראה בחזונו מוסד להכשרת פעילי הסתדרות: איגודים מקצועיים, ארגוני אמהות עובדות, מיזמי תרבות, קליטת עלייה וטיפול בבעיות של משק העובדים. לתמיכה בחזונו של ארן, תכננו שרון ואידלסון בניין בצורת ח‘ עם שלושה אגפים. האגף הדרומי כלל ארבעה חדרי לימוד, ספרייה ואולם הרצאות. באגף הצפוני מוקמו חדרי מגורים לכשמונים אנשי צוות ופעילים השוהים בו להשתלמויות ארוכות. בין שני אגפים אלה חיבר אגף שבו מיקם שרון חדר אוכל, מטבח ואולם קבלה.

ב־1954 זכו שרון ואידלסון בפרס ראשון בתחרות לתכנון פורום הטכניון על גבעה בשטח 24 דונם, והציעו למקם את שלושת הבניינים שבשטחו – הנהלת הטכניון, הספרייה והאודיטוריום – בין שלושה משטחים אופקיים, שעוצבו ככיכרות חיצוניות. האודיטוריום ע"ש צ'רצ'יל חולק לשני אגפים – אולם רב־שימושי עם 750 מושבים ואגף משרדים – שביניהם פאטיו. הספרייה תוכננה להכיל מדפים לכ־250 אלף ספרים, אולם כניסה, אולמות קריאה כלליים ואישיים, משרדים, מחסנים, אולם הרצאות ועוד, לשימושם של 500 חוקרים וסטודנטים. גם בבניין זה קבעו שרון ואידלסון פאטיו. בבניין הסנאט אורגנו המשרדים השונים בשלושה מפלסים מסביב לפאטיו: בקומה התחתונה – משרדי קבלה לסטודנטים; בקומת הביניים – משרדי המִנהלה, ובקומה העליונה – משרדי ההנהלה הבכירה.

תוכנית המִתאר הראשונית לבית חולים סורוקה השתרעה על פני 300 דונם, עם בניינים הפזורים בכל רחבי השטח ומקושרים באמצעות מעברים מקורים
בפרגולות. בין הבניינים היו ביתן ליולדות ונשים, ביתן למחלקת ילדים, מִנהלה, בית ספר לאחיות, בתי רופאים, בנייני שירות ובניין מרכזי. בכניסה לקמפוס מוקם בניין המיון, שחובר לבניין המרכזי במעבר מקורה באורך מאתיים מטרים. בבניין המרכזי – ששטחו 22 אלף מ"ר – מוקמו המחלקות האורתופדית, הפנימית, הכירורגית, העיניים ואף־אוזן־גרון, וכן חדרי ניתוח ובתי מרקחת. שרון זכה בפרס ישראל לאדריכלות על תכנון בית חולים סורוקה, והיה לאדריכל הראשון שזכה בפרס זה.

בשכונה זו אורגנו יחידות הדיור כמדרגות או טראסות על מדרון הגבעה, לאורך שני רחובות מרכזיים. הגישה לדירות מרחוב המדרגות עברה דרך גינות קדמיות פרטיות. הדירות עצמן קטנות, בשטח 55 מ"ר, ובהן חדר שינה להורים, חדר מגורים, מטבח, שירותים ואמבטיה. מחדר המגורים נקבעה יציאה לחצר אחורית. התוכנית של שרון ואידלסון איפשרה להגדיל את הדירות ל־ 75 מ"ר על חשבון החצר האחורית. החזיתות חופו אבן ששיוותה לבתים
אופי מקומי. בכמה מסקיצות ההכנה לפרויקט בחנו שרון ואידלסון גם הקמת בניינים דו־קומתיים, אך תוכנית זו לא יצאה אל הפועל.

הביתן הישראלי לאקספו 58 בבריסל ניצב על מגרש בשטח דונם וחצי. שרון ואידלסון הציעו מעין וילה מודרניסטית בהשראת מיס ון־דר־רוהה – תיבה שקופת חזיתות שריחפה מעט מעל פני הקרקע. במרכז התיבה הם קבעו חצר, לשמירה על העצים המקוריים שהיו במגרש. הראשון מבין שלושת אולמות הביתן הוקדש להצגת ההיסטוריה של עם ישראל בתקופת המקרא; האולם השני הוקדש לחורבן הבית ולגלות; והשלישי הציג את התקומה המחודשת במדינת ישראל. התצוגה סודרה ברצף ליניארי, וההתקדמות בביתן אורגנה בהתאם מהקומה העליונה אל התחתונה, שבה מוקמו גם אולם הקרנות, קפטריה וחנות.