דוד ינאי: אדריכלות וגנטיקה

האודיטוריום הרב-תכלתי של כפר-סבא תוכנן על-ידי ינאי, בשיתוף עם אלי עטיה, עוד כשהיה מתמחה צעיר במשרדו של פרופ׳ אל מנספלד זמן קצר לאחר שסיים את לימודיו בטכניון בחיפה, לתחרות שהוכרזה על-ידי עיריית כפר-סבא. האודיטוריום היה אמור להכיל פונקציות פתוחות לקהל הרחב — מבואה, קפטריה ושירותים — לצד אולם הופעות וחללי עבודה לאמנים המופיעים. בתכנונו השתמש ינאי באסטרטגיה בניינית המבוססת על צבירה וערימה (אגלומרציה) של תאים אדריכליים. במקרה הנדון ערם כך שלושה תאים, שהשניים התחתונים מביניהם יועדו לשמש כחללי העבודה לאמנים והחלל שנוצר ביניהם שימש כמבואת הבניין ואזור הקפטריה. התא השלישי הוא אולם ההופעות שמוקם בהסטה של 45 מעלות ביחס לשני התאים התחתונים. בחלק זה של האודיטוריום שמר ינאי על מעטפת התא החיצונית, ורק בפנים יצר מרחב איזומטרי באמצעות משטחים משופעים, גם הם בהסטה של 45 מעלות בין משטח למשנהו. את המעטפת הפנימית של תא זה שינן ינאי במערכת קירות מזוגזגים, אסטרטגיה שהניבה שני אפקטים מרכזיים: האפקט הראשון — הגדלת שטח האולם ויצירת מערכת מושבים פרושה, המאפשרת צפייה מלאה במופעים וקוויי ראייה בלתי מופרעים מכל פינה מפינות האולם. האפקט השני — העמקה של תחושת הפרספקטיבה הנגרמת על-ידי הקירות המשופעים והמשוננים, שיצרו אשליה של עומק שדה גדול משהיה בפועל. יתרה מזו, כדי לחדד את הסירקולציה הייחודית בבניין, השלים ינאי את חוץ הבניין בשני גרמי מדרגות המובילים אליו ושומרים על הסימטריה הצירית שלו ועל הפיתול המיוחד של הסירקולציה. הפרויקט זכה בפרס שני בתחרות. ינאי חזר לרעיון זה בהצעה לתחרות על תכנון אנדרטת מגדלי התאומים בניו יורק, 2003.

היכל הספורט ע״ש זיסמן תוכנן על-ידי ינאי לקבוצות הספורט של רמת-גן, כחמש שנים אחרי שתכנן מרכז ספורט אחר למכבי רמת-גן, שלא יצא אל הפועל בגלל קשיי מימון. באולם החדש, ביוזמת ראש עיריית רמת-גן דאז אורי עמית, היה אמור לשרת את שני מועדוני הספורט הפועלים בעיר, מכבי והפועל. ראש העירייה היוזם גם ביקש לקרוא להיכל על שם שלום זיסמן, שהיה חבר כנסת, סגן ראש עיריית רמת-גן ויו״ר הוועד האולימפי הישראלי. האתר שנבחר, בסמוך לאיצטדיון רמת-גן ולקניון איילון שנפתח כמה שנים קודם לכן, היה אמור להחזיק אולם רב-תכליתי עם 2,500 מקומות ישיבה למשחקי ספורט מגוונים כגון כדורסל, כדורעף, כדוריד וטניס, שתוכנן כך שיוכל לארח גם מופעי מוזיקה. הפרויקט כלל גם מגדל צמוד לשימושים שונים. בתכנון הפרויקט כולו, ויותר מזה באולם הספורט, הציע ינאי לעשות שימוש בטכנולוגיות בנייה קלות ומתקדמות: אולם הספורט תוכנן מחלקי בטון טרומיים עמידים עם קונסטרוקציית פלדה ומסבכי גג מצולבים. כיפת הגג חולקה לשמונה נגזרות: שבע מהן היוו את גג האולם, ואילו השמינית תוכננה בתצורה הפוכה כבסיס למגדל. לחיפוי הגג נבחרו רעפי בטון דקים (GRC) ומתכת. לבניית המגדל, שנבע מהגיאומטריה הייחודית של אולם הספורט, נבחרה טכנולוגיה דומה. תכנונו של ינאי לא נבנה. עיריית רמת-גן בנתה אולם קטן יותר, מחצית מגודל ההיכל שתכנן ינאי, בסמוך לאיצטדיון וינטר.

בית הלוחם בחיפה הוא ללא ספק אחד הפרויקטים המוכרים של ינאי. בעקבות העבודה על בית הלוחם בתל-אביב בתכנון אברהם יסקי ויעקב גיל, החליט ארגון נכי צה״ל להקים בית ללוחמים גם בחיפה וב-1970 הכריז על תחרות פומבית, לאחר שהעירייה הקצתה לפרויקט כ-25 דונם על מורדות הכרמל הצרפתי ליד סטלה מאריס. הארגון ביקש להקים מרכז קהילתי וטיפולי (בעיקר לפיזיותרפיה). בהתייחס לפרוגרמה שהגדירה חללים בגדלים שונים ופונקציות טיפוליות שונות לנכי צה״ל, חיפש ינאי — יחד עם שותפו לתכנון אלכס שוורץ — מתווה שיאפשר לחבר את הנפחים השונים למיקסום אופציות הארגון הפנימי של הבניין בהתאם לצרכים המשתנים של המשתמשים. התוכנית כללה אולמות ספורט, בריכות שחייה, חדרי טיפולים, כיתות, חדרי הלבשה ומשרדים, שאותם ארגן ינאי אלה לצד אלה על מורדות ההר ליצירת רצף בינוי המשכי. הגיאומטריה הייחודית של הבניין, ובעיקר של הגג, מדגישה את היחידות הנפרדות ובה-בעת גם את הרצף ביניהן. ינאי זכה בתחרות והבנייה החלה ב-1974. במהלך תכנון הפיתוח ופרטי הבניין, הוחלף גג הבטון המשופע בקונסטרוקציית פלדה. בגרסה זו הפך הגג למערך של קונכיות פירמידליות, התלויות כזיזים על הקונסטרוקציה הראשית וכמו מרחפות באוויר. ב-1977, לאחר שהתלונן על אי-סדרים בתקציב ואיכות ביצוע ירודה, פוטר ינאי מן הפרויקט על-ידי המזמינים, עיריית חיפה וארגון נכי צה״ל. ינאי זכה אמנם במשפט (ארגון נכי צה״ל אף חויב לפרסם התנצלות פומבית), אך לא השלים את הפרויקט. הבניין הושלם בלי מעורבותו של ינאי ונחנך ב-1985.