אטריום: משרד שרון, דור שלישי
14/06/2018-03/01/2019
התערוכה “אטריום: שרון אדריכלים, דור שלישי“, מציגה שלוש עבודות עכשוויות של משרד שרון, מהוותיקים במשרדי האדריכלים בארץ. את המשרד הקים אריה שרון בראשית שנות ה־30 למאה ה־20, לאחר חזרתו מלימודי אדריכלות בבאוהאוס דסאו, מבתי הספר המובילים לאדריכלות באותה תקופה. בשנים 1964-1954 נוהל המשרד בשותפות עם בנימין אידלסון, וב־1965 החליף את אידלסון כשותף בכיר אלדר שרון, בנו של אריה. עם מותו של אריה שרון ב־ 1984 המשיך אלדר בניהול המשרד, וב־1994, שנת מותו בטרם עת של אלדר, לקח את המושכות בנו ארד שמנהלו מאז. בשנים האחרונות הצטרפה כשותפה במשרד שרון גור־זאב, בת־זוגו של ארד.
לאורך השנים התמחה משרד שרון בתכנון מבני ציבור, בנייני דירות ותוכניות מִתאר עירוניות וארציות. במסגרת רחבה זו של תחומים התמקד המשרד בעיקר בבתי חולים, ותכנן, בין השאר, את בתי החולים איכילוב בתל־אביב, בילינסון בפתח־תקוה, סורוקה בבאר־שבע ורמב“ם בחיפה.
בתערוכה “אטריום: שרון אדריכלים, דור שלישי“ מוצגות שלוש עבודות שתוכננו במשרד בהנהגת ארד שרון: בית עיריית ראשון־לציון, שנחנך בשנת 2005 (בשיתוף עם טומי לייטרסדורף); בית חולים לילדים ע“ש רות רפפורט בקריה הרפואית רמב“ם, חיפה, שנחנך בשנת 2013 (עם שרון גור־זאב); ומרכז הלב ע“ש סמי עופר במרכז רפואי תל־אביב ע“ש סוראסקי (איכילוב), תל־אביב, שנחנך בשנת 2011 (בשיתוף עם משרד רני זיס). לצדן מוצגות שלוש עבודות נוספות של ארד שרון, מתקופת לימודיו ב-AA, לונדון, בשנות ה־80 .
שלושת הבניינים מייצגים, מצד אחד, שינוי בתפיסת האדריכלות של המשרד בעקבות הטמעה של טכנולוגיות בנייה חדשות ומגמות עיצוב עכשוויות; מצד שני הם ממשיכים את הקו המחקרי והנסיוני שאפיין את המשרד מיום הקמתו. באמצעות בניינים אלה התערוכה מפנה זרקור לאחת הגישות שרווחו במשרד מראשית דרכו: בנייה סביב חלל משותף. בשנות ה־30 תכנן אריה שרון בנייני דירות סביב חצרות משותפות (בפרויקטים של
מעונות עובדים); בשנות ה־70 הוביל אלדר שרון רעיונות של בנייה סביב חללי אטריום (למשל בבנק ישראל בירושלים). במיטב מסורת זו, הבניינים שתוכננו במשרד שרון בשנים האחרונות ערוכים סביב אטריום, חלל גרעיני המארגן את הבניין כולו. חללי תווך אלה, אם חצר משותפת ואם אטריום, שימשו ומשמשים זרז ליצירת אינטראקציה בין המשתמשים בבניין, ועל בסיס זה תורמים לכינונה של קהילה.
שניים מהבניינים המוצגים בתערוכה – מרכז הלב ע“ש סמי עופר ובית החולים לילדים ע“ש רות רפפורט – תוכננו על־ידי ארד שרון וצוותו בסמוך לבניינים שתכננו סבו, אריה, ואביו, אלדר. בנייניו של ארד מתכתבים אִתם ומשקפים בתוך כך את ההתפתחות שחלה במרוצת השנים באדריכלות המשרד.
מרכז הלב ע"ש סמי עופר, מרכז רפואי תל-אביב ע"ש סוראסקי
מרכז הלב ע"ש סמי עופר תוכנן על-ידי משרדו של ארד שרון, בשיתוף עם משרד רני זיס, במרכז הרפואי תל-אביב ע"ש סוראסקי (איכילוב), בסמיכות לבניין שתכנן אריה שרון בשנות ה-60. המרכז תוכנן כקוביהי מונוליתית המאכלסת את המחלקה הקרדיולוגית של בית החולים, לצד מחלקות נלוות ומרכז רפואי ממוגן לשעת חירום בקומות המרתף. לעיצוב המעטפת יישמו האדריכלים טכנולוגיות מתקדמות, המאפשרות לאקלם את הבניין באופן חסכוני.
מהקובייה המונוליתית מגרעו מרפסות אדומות, המאפשרות למשתמשים בבנין לחוות את החוץ. חזיתו המערבית מקבילה לרחוב ויצמן המרכזי, באופן שיוצר קשר ישיר לרחוב ומבטל את הצורך בגדרות. בין מרכז הלב לבניין ההיסטורי של בית חולים איכילוב מחבר אטריום ובו מערכת גשרים למעבר בין הבניינים. הגשרים, בצבעם האדום, מדמים את כלי הדם.
בית חולים לילדים ע"ש רות רפפורט, הקריה הרפואית רמב"ם, חיפה
בית החולים לילדים ע"ש רות רפפורט תוכנן על-ידי ארד שרון ושרון גור-זאב לקריה הרפואית רמב"ם בחיפה, בסמוך לבניין שתכננו סבו ואביו של ארד, אריה שרון ואלדר שרון, בשנות ה-70.
בניין בית החולים תוכנן כמונולית, שממנו נגרע נתח לשני חללי אטריום הממוקמים אחד מעל השני. באטריום התחתון ערוכים מבואת הכניסה, מוזיאון מדע לילדים, אודיטוריום להקרנת סרטים, בית קפה ושטחי מסחר. האטריון העליון, בגובה ארבעה מפלסים, עוצב כלוח שחמט ענקי המרוצף אריחים אדומים ולבנים, שעל גביו מוקמו ככלי משחק אלמנטים כנט אזורי המתנה, עמדות אינטרנט ומפזרי אוויר. שני חללי האטריום מהווים במות להתרחשות ציבורית, הנצפית על-ידי משתמשי הבניין מתאי צפייה צבעוניים. הקומות שמעל חללי האטריום נתמכות בשלושה עמודים בצבעי אדום, ירוק וכחול, המאזכרים את משחק הדוקים. הקומות השונות עוצבו לפי תימות שונות ובצבעים מובילים שונים – קומת הים בכחול, קומת היער בירוק וכן הלאה – ליצירת סביבה רכה המותאמת לילדים.
בית עיריית ראשון-לציון
את בית עיריית ראשון-לציון החלו לתכנן במשרד שרון אדריכלים עוד בראשית שנות ה-90, תחת הנהלתו של אלדר שרון. עם מותו הפתאומי של אלדר, לקח על עצמו בנו ארד את תכנון הבניין, בשיתוף עם טומי לייטרסדורף.
את המגרש הרבוע חילק ארד לשני משולשים, האחד לבניין והשני לכיכר עירונית. במיטב האתוס של המודרניזם, חזית הבניין עטורה קירות-מסך שקופים המשדרים שקיפות שלטונית. את אולם המליאה סימן ארד באדום, כדי להבליט ולהנכיח במרחב את זירת הדיונים האזרחית. בלב הבניין תוכנן אטריום אליפטי ובו קיר אנכי, אדום אף הוא, המהווה מעין "התקפלות" פנימה של אולם המליאה. האטריום מחדיר אור טבעי ואוויר לכל מפלסי הבניין ומשמש חלל התכנסות קהילתי.
הכיכר המשולשת שלצד הבניין תוכננה כעין אכסדרה ציבורית, המארחת התכנסויות עירוניות, הפגנות ונאומים, מופעים, שווקים, ובזארים. שדרת הדקלים שנטעו פעילי הברון רוטשילד ב-1882, מסמנת דופן ירוקה לכיכר.