בית ברנר נחנך בטקס רב-רושם באוגוסט 1935, כשנה ושלושה חודשים לאחר טקס הנחת אבן הפינה באחד במאי 1934, במעמד דוד בן-גוריון, אז המזכיר הכללי של ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ-ישראל. נציגי עיריית תל-אביב, אנשי הסוכנות היהודית והוועד הלאומי, ובראשם נציג הכבוד הרברט מוריסון, ראש מועצת לונדון-רבתי, נשאו דברי ברכה מופע אמנותי בהשתתפות מקהלת הפועלים התל-אביבית, תזמורת ״הפועל״ וחברי תיאטרון אוהל שיווה נופך חגיגי לאירוע.
הבניין ברחוב ברנר יועד לפעילות של מועצת פועלי תל-אביב, שמשרדיה בבית הפועלים (הבית האדום) ברחוב הירקון היו צרים מלהכיל והיא נאלצה לשכור חדרים נוספים ברחבי העיר. הבניין החדש תוכנן לרכז את עבודת האגודות המקציעיות וועדת התרבות, לשמש לשכת עבודה ולאכלס את פקידי מועצת הפועלים. בנוסף תוכננה בו מסעדה קואופרטיבית לרווחת פועלי האזור. העתקת הפעילות מרחוב הירקון לרחוב ברנר לקחה בחשבון את הקרבה לכיכר מגן-דוד (צומת הרחובות אלנבי, שינקין, המלך ג׳ורג׳ והכרמל), שהיתה מרכז העיר באותה תקופה.
בתכנון הבניין בחר שרון להקרין ״הכרת ערך של בעליו״, מכובדות וצניעות שתתאים לארגון המייצג את פועלי ארץ-ישראל. בשתי הקומות הראשונות מוקמה מסעדה קואופרטיבית למכירת ארוחות מסובסדות. במרכז הוצב אולם האוכל: חדר מרווח עם יציע לשולחנות הסועדים. מהיציע היתה יציאה למרפסת הצופה אל רחוב ברנר, שגם בה שולחנות אוכל. המסעדה הפכה עד מהרה למקום תוסס שמשך קהל רב, ולא רק פועלים שעבדו בקרבת מקום (סניף נוסף נפתח בברנר 2, שם הוגש אוכל לצמחונים). בקומת המרתף מוקם אולם להופעות וקונצרטים, ובקומות השלישית והרביעית מוקמו המשרדים של ועדי הפועלים השונים (בשלישית הוועדים הגדולים, וברביעית שאר הוועדים) ואולם ישיבות רחב-ידיים. במסדרונות של קומות אלו נקבעו גומחות עם ספסלי ישיבה, לרווחת הפועלים הממתינים לפגישות במשרדים השונים.
חרף הצניעות שביקש שרון לשדר, בית ברנר היה בניין רב-רושם. הריהוט בבניין היה עלית הנגרות של התקופה, ופרטי הבניין תוכננו ובוצעו בהקפדה יתרה. הקמת הבניין תוך כשנה ושלושה חודשים מיום הנחת אבן הפינה, כמו גם התגייסות היישוב במגביות למימונו, העידו על חשיבותו. בתכנונו ניכרת ההשראה ששאב שרון מהאדריכלות המודרניסטית של תקופתו, ובעיקר מהעבודה עם הנס מאייר על בית הספר המרכזי של האיגודים המקצועיים בברנאו.
