את חדר האוכל של גבעת-השלושה תכנן שרון לקיבוץ שאז ישב בגבולותיה המערביים של המושבה פתח-תקוה. קיבוץ זה, שהוקם באחד במאי 1925 על-ידי גרעינים של תנועת ״החלוץ,״ נקרא על שם שלושה פועלים מפתח-תקוה – מנחם גרויליך, אייזיק מהרינג ושמואל שטרייפלר – שנאסרו ב-1917 על-ידי הטורקים באשמת ריגול, הוגלו לדמשק, עונו והוצאו להורג. בשנות ה-30 נוספו לקיבוץ שטחי חקלאות נרחבים, הוא קלט גרעינים נוספים והיה לאחד הקיבוצים הגדולים ביותר בארץ. לקיבוץ הגדל נדרש מבנה ציבור חדש, שיתפקד בראש ובראשונה כחדר אוכל. ב-1935 זכה שרון בתחרות על תכנון הבניין, שנחנך ב-1939.
בתכנון ביקש שרון להעמיד בניין בולט לעין שייראה מכל פינה ברחבי הקיבוץ, ולכן מיקם את חדר האוכל בנקודה הגבוהה ביותר בסביבה, בראש הגבעה. הבניין עצמו עוצב בסגנון הבינלאומי מכמה גושים נפרדים, בחלוקה לפי פונקציות שהשתלבו זו בזו. בגוש המרכזי מוקם אולם התכנסות לכ-400 איש, ללא עמודים. שני גושים נוספים, קטנים יותר מהאולם המרכזי, שימשו כחדרי אוכל, ולצדם אגף ששימש כספרייה וחדר עיון. בכניסה לבניין עוצבה מבואה גדולה, וחלון רחב נקבע בחזית של גוש האולם.
במלחמת העצמאות נפגע הבניין מהפגזה של מטוסי חיל האוויר המצרי, מאחר שסברו כי הוא משמש את בית חולים בילינסון הסמוך, וחלקו הצפוני נהרס.
בשנות ה-50 גדלה העיר פתח-תקוה ושכונותיה כיתרו את הקיבוץ מכל עבריו. כדי שיוכל להמשיך ולהתפתח, הוחלט בקיבוץ להתיק את מיקומו לשטחים חדשים ממזרח לפתח-תקוה, בסמוך לראש-העין. במעבר למקום היישוב החדש חל בקיבוץ פיצול בין תומכי מפא״י לתומכי מפ״ם, ובסופו של דבר הוקמו שני קיבוצים זה לצד זה: עינת (מפא״י) וגבעת-השלושה (מפ״ם). חדר האוכל בתכנונו של שרון נשאר מאחור בשטח פתח-תקוה ושימש את בית האבות שהוקם בקרבתו, אך כיום הוא עומד שומם ונטוש על גבעה ברחוב ארלוזורוב. חדר האוכל הוכרז כמבנה לשימור, ועיריית פתח-תקוה מבקשת לשפצו ולכלול אותו בקריית המוזיאונים העירונית, הפרושה מעברו השני של רחוב ארלוזורוב.
