מעונות עובדים ד׳, ה׳, ו׳, הנקראים מעונות ״הוד״, תוכננו על-ידי שרון בשנים 1934-35 בעקבות זכייה בתחרות וההצלחה של מעונות א׳, ב׳, ג׳. מעונות ״הוד״ כוללים 154 יחידות דיור, ובניגוד לתצורת ה״מסרק״ של המעונות במזא״ה – הם ערוכים כבלוקים היקפיים סביב חצרות פנימיות, בתצורה פתוחה (ד׳, ו׳) ובתצורה סגורה (ה׳), בין הרחובות פרוג, דב הוז ופרישמן.
כדי לאפשר את תצורת החצר הפנימית, היה על שרון לשכנע את מתכנני העיר לוותר על פרצלציית המגרשים שנקבעה בתוכנית המתאר לתל-אביב בתכנון סר פטריק גדס (1927-29). גדס חילק את תל-אביב למגרשים בדידים שעל כל אחד מהם בניין נפרד, וכל קבוצת בניינים אורגנה סביב גינה ציבורית שכונתית. שרון הציע במקום זאת בניינים רציפים סביב חצר משותפת לשימוש דיירי המתחם, כמעין חומה בניינית התוחמת מרחב פנימי משותף.
הדירות הטיפוסיות במעונות ״הוד״ כוללות שניים או שלושה חדרים, מטבח וחדר אמבטיה. החדרים הציבוריים (הסלון והמטבח) הופנו לכיוון החצר הפנימית, והחדרים הפרטיים (חדרי השינה) – לכיוון הרחובות המקיפים את המעונות (בשניים מן השרטוטים נבחנה גם תצורה הפוכה). בכיוון הרחובות המקיפים קבע שרון מרפסות קטנות, שיצרו קשר לרחוב ובה-בעת שברו את גושי הבניין האחידים והתוו חזית דינמית. כמו במעונות א׳, ב׳, ג׳, בקומת הקרקע מוקמו פונצקיות ציבוריות לשימוש הקואופרטיב, כגון צרכנייה, גן ילדים, חדר אסיפה ועוד. במעונות ״הוד״ התגוררו בעיקר פעילי הסתדרות, אמנים, משוררים, סופרים ואנשי אקדמיה. בין השאר גרו במקום לוי אשכול, מרדכי נמיר, (עוד לפני שכיהן כראש עיריית תל-אביב), המשורר אברהם שלונסקי, משפחתו של הסופר יעקב שבתאי ומשפחתו של אריה שרון.
