עם הגידול במספר הלומדים בטכניון, שהגיע ב-1951 לכאלף סטודנטים, החליטו הנהלת הטכניון, עיריית חיפה וממשלת ישראל להעביר את הקמפוס מהדר הכרמל למעלה הכרמל, אל מורדות הכרמל המזרחיים. דוד בן-גוריון עצמו הוא שקבע את 1325 הדונמים שבין נווה-שאנן לנשר כמקום משכנו החדש של הטכניון. האדריכל אלכסנדר קליין שיתף פעולה עם האדריכל הברזילאי הנודע אוסקר נימאייר בעריכת תוכנית המתאר לקמפוס.
בתוכניתם קבעו נימאייר וקליין מקום לפורום הטכניון, ובו בניין משרדים להנהלת המוסד (בניין הסנאט), ספרייה ואודיטוריום. ב-1954 זכו שרון ואידלסון בפרס ראשון בתחרות על תכנון הפורום על גבעת בשטח 24 דונמים, והציעו למקם את שלושת בנייניו – הנהלת הטכניון, הספרייה והאודיטוריום – בין שלושה משטחים אופקיים, שעוצבו ככיכרות חיצוניות המחברות כמדרגות בין מפלסי הבניינים השונים שבמורד הגבעה.
ב-1956 הסתיימה הקמת הבניין הראשון במתחם, אודיטוריום ע״שׁ צ׳רצ׳יל, ובו אולם רב-שימושי עם 750 מושבים להרצאות, סרטים והצגות, כנסים וישיבות. שרון ואידלסון חילקו את הבניין לשניים – אגף האולם ואגף המשרדים – וביניהם מיקמו פאטיו, שהחדיר אור נוסף לאזור המשרדים ולאולם ואיפשר גם את איוורור האולם, שבעת חנוכתו לא היתה בו מערכת מיזוג. האדריכלים אריה קינסברונר ויהודה ברגמן עבדו על הפרויקט במשרדם של שרון ואידלסון.
ב-1960 הסתיימה ההקמה של בניין הספרייה, שמוקמה בצדו השני של הפורום, מול האודיטוריום. הספרייה תוכננה להכיל מדפים לכ-250 אלף ספרים, אולם כניסה, אולמות קריאה כלליים ואישיים, משרדים, מחסנים, אולם הרצאות ועוד, לשימושם של 500 חוקרים וסטודנטים. גם בבניין זה קבעו שרון ואידלסון פאטיו להחדרת אור ואוויר למרכז הבניין.
הקמתו של בניין הסנאט בן שלוש הקומות נשלמה ב-1962. המשרדים השונים אורגנו בשלושה מפלסים מסביב לפאטיו (גם כאן, לצורכי תאורה ואיוורור): בקומה התחתונה – משרדי קבלה לסטודנטים; בקומת הביניים – משרדי המנהלה, ובקומה העליונה – משרדי ההנהלה הבכירה. משה קלטר עבד על בנייני הספרייה והסנאט במשרדם של שרון ואידלסון.
שלושת הבניינים מוקמו סביב כיכר עליונה, וחצר שהיתה מעין כיכר שקועה. רחבה נוספת מוקמה ממזרח לאודיטוריום, ככיכר כניסה למתחם הפורום. הכיכרות חוברו ביניהן במערכת של מדרגות וכבשים משופעים, שגישרו על פערי גובה של שישה מטרים בין המפלס העליון והתחתון של הפורום.
