מעורבותו של שרון בקיבוץ עין-חרוד החלה ב-1946, עוד לפני התפצלותו לעין-חרוד איחוד ועין-חרוד מאוחד, ונמשכה בימי כהונתו כראש אגף התכנון המופקד על התכנון הפיזי של מדינת ישראל. עין-חרוד, מראשוני הקיבוצים, הוקם ב-1921 על-ידי אנשי העלייה השנייה והשלישית, חלוצי גדוד העבודה והשומר, ליד מעיין חרוד שבמזרח עמק יזרעאל, והיה לקיבוץ גדול ומרכזי עם ענפי חקלאות ותעשייה רבים ומפותחים. אחת מגולות הכותרת של הקיבוץ היתה הקמת המשכן לאמנות בתכנונו של שמואל ביקלס, שנחנך ב-1948.
שרון נקרא לקיבוץ כדי לתכנן כמה מבני ציבור או ״בתי תרבות״: ספרייה וחדר קריאה, אולם התכנסות, בית הארחה ומתחם תרבות לנוער. בטרם החל בתכנון בחן שרון את מיקומם של הבניינים בהתייחס לתוכנית המתאר שערך ריכרד קאופמן לקיבוץ באמצע שנות ה-20. קאופמן חילק את הקיבוץ לשלושה אזורים: אזור תעשייה, אזור המשק והמגורים, ואזור מוסדות הציבור, שאותם מיקם על גבעת קומי ההיסטורית, שם ישב גרעין היסוד של הקיבוץ. שרון אימץ ברצון את גישתו של קאופמן, שכן גם הוא סבר שמקומם של מבני הציבור בנקודה הבולטת ביותר במרחב הקיבוצי.
את הבניינים הציב שרון ברצף בסמוך למשכן לאמנות: הספרייה וחדר הקריאה תחילה, אחריהם אולם התכנסות, ובקצה מתחם הנוער, שכלל חדרי עיון, חדר זיכרון, חדר מוזיקה, מגרשי משחקים ובריכת שחייה. בין הבניינים נמתחו מדשאות וגינות, שיצרו יחד את מתחם התרבות והנוער של הקיבוץ.
העיצוב האדריכלי של הבניינים דומה: כולם ישרי-זווית עם גגות משופעים, ורובם מפוצלים לשניים בהתאם לפונקציות שיועדו להם. הספרייה וחדר הקריאה מוקמו בשני אגפים נפרדים שחוברו ביניהם על-ידי מעבר מקורה בפרגולה. אולם ההתכנסות היה הגבוה והמרשים מבין הבניינים, ייתכן משום שנועד לשרת את כלל חברי הקיבוץ בפעילויות שונות.
בית ההארחה מוקם מעברו השני של מתחם התרבות, מאחורי המשכן לאמנות. בהתייחס לטופוגרפיה חולק הבניין לשני אגפים מדורגים. במפלס התחתון של אגף אחד מוקם חדר שינה לנהגים שהסיעו אורחים רמי-דרג, במפלס שמעליו נקבעו חדרי הלינה, ובאגף השני מוקמו חדר האוכל, המטבח ומחסן, כאשר טרקלין מחבר בין שני האגפים.
