בית הלוחם בחיפה הוא ללא ספק אחד הפרויקטים המוכרים של ינאי. בעקבות העבודה על בית הלוחם בתל-אביב בתכנון אברהם יסקי ויעקב גיל, החליט ארגון נכי צה״ל להקים בית ללוחמים גם בחיפה וב-1970 הכריז על תחרות פומבית, לאחר שהעירייה הקצתה לפרויקט כ-25 דונם על מורדות הכרמל הצרפתי ליד סטלה מאריס. הארגון ביקש להקים מרכז קהילתי וטיפולי (בעיקר לפיזיותרפיה). בהתייחס לפרוגרמה שהגדירה חללים בגדלים שונים ופונקציות טיפוליות שונות לנכי צה״ל, חיפש ינאי — יחד עם שותפו לתכנון אלכס שוורץ — מתווה שיאפשר לחבר את הנפחים השונים למיקסום אופציות הארגון הפנימי של הבניין בהתאם לצרכים המשתנים של המשתמשים. התוכנית כללה אולמות ספורט, בריכות שחייה, חדרי טיפולים, כיתות, חדרי הלבשה ומשרדים, שאותם ארגן ינאי אלה לצד אלה על מורדות ההר ליצירת רצף בינוי המשכי. הגיאומטריה הייחודית של הבניין, ובעיקר של הגג, מדגישה את היחידות הנפרדות ובה-בעת גם את הרצף ביניהן. ינאי זכה בתחרות והבנייה החלה ב-1974. במהלך תכנון הפיתוח ופרטי הבניין, הוחלף גג הבטון המשופע בקונסטרוקציית פלדה. בגרסה זו הפך הגג למערך של קונכיות פירמידליות, התלויות כזיזים על הקונסטרוקציה הראשית וכמו מרחפות באוויר. ב-1977, לאחר שהתלונן על אי-סדרים בתקציב ואיכות ביצוע ירודה, פוטר ינאי מן הפרויקט על-ידי המזמינים, עיריית חיפה וארגון נכי צה״ל. ינאי זכה אמנם במשפט (ארגון נכי צה״ל אף חויב לפרסם התנצלות פומבית), אך לא השלים את הפרויקט. הבניין הושלם בלי מעורבותו של ינאי ונחנך ב-1985.
