האודיטוריום הרב-תכלתי של כפר-סבא תוכנן על-ידי ינאי, בשיתוף עם אלי עטיה, עוד כשהיה מתמחה צעיר במשרדו של פרופ׳ אל מנספלד זמן קצר לאחר שסיים את לימודיו בטכניון בחיפה, לתחרות שהוכרזה על-ידי עיריית כפר-סבא. האודיטוריום היה אמור להכיל פונקציות פתוחות לקהל הרחב — מבואה, קפטריה ושירותים — לצד אולם הופעות וחללי עבודה לאמנים המופיעים. בתכנונו השתמש ינאי באסטרטגיה בניינית המבוססת על צבירה וערימה (אגלומרציה) של תאים אדריכליים. במקרה הנדון ערם כך שלושה תאים, שהשניים התחתונים מביניהם יועדו לשמש כחללי העבודה לאמנים והחלל שנוצר ביניהם שימש כמבואת הבניין ואזור הקפטריה. התא השלישי הוא אולם ההופעות שמוקם בהסטה של 45 מעלות ביחס לשני התאים התחתונים. בחלק זה של האודיטוריום שמר ינאי על מעטפת התא החיצונית, ורק בפנים יצר מרחב איזומטרי באמצעות משטחים משופעים, גם הם בהסטה של 45 מעלות בין משטח למשנהו. את המעטפת הפנימית של תא זה שינן ינאי במערכת קירות מזוגזגים, אסטרטגיה שהניבה שני אפקטים מרכזיים: האפקט הראשון — הגדלת שטח האולם ויצירת מערכת מושבים פרושה, המאפשרת צפייה מלאה במופעים וקוויי ראייה בלתי מופרעים מכל פינה מפינות האולם. האפקט השני — העמקה של תחושת הפרספקטיבה הנגרמת על-ידי הקירות המשופעים והמשוננים, שיצרו אשליה של עומק שדה גדול משהיה בפועל. יתרה מזו, כדי לחדד את הסירקולציה הייחודית בבניין, השלים ינאי את חוץ הבניין בשני גרמי מדרגות המובילים אליו ושומרים על הסימטריה הצירית שלו ועל הפיתול המיוחד של הסירקולציה. הפרויקט זכה בפרס שני בתחרות. ינאי חזר לרעיון זה בהצעה לתחרות על תכנון אנדרטת מגדלי התאומים בניו יורק, 2003.
