ורנר יוסף ויטקובר (1997-1903) נולד בברלין למשפחה יהודית משכילה, בנם של גרטרוד (לבית אַנסבַּך) והיינריך ויטקובר. אחיו הגדול, רודולף ויטקובר (1971-1901), היה היסטוריון שהתמחה באמנות ואדריכלות בתקופות הרנסנס והבארוק באיטליה.

ויטקובר למד היסטוריה וארכיאולוגיה באוניברסיטאות ברלין והיידלברג, וב-1922 החל ללמוד אדריכלות בבית הספר הטכני הגבוה בשטוטגרט אצל פאול בונאץ (Bonatz) ופאול שמיטהנר (Schmitthenner), ממייסדי ארגון האדריכלים השמרני "הבלוק" (Der Block). באמצע שנות ה-20 החל את דרכו המקצועית בברלין במשרדו של ריכרד דֶקֶר (Döcker) – מהאדריכלים הבולטים בשעתו בגרמניה. בנוסף עבד בחברת הבנייה זומרפלד, ובמסגרת זו לקח חלק בתכנון בנייני שיכון רבים בברלין.

בספטמבר 1933 היגר לפלשתינה-א"י והשתלב בתחום התכנון, תחילה כמפקח בנייה בפרויקט הקמת בית ספר אזורי בקיבוץ משמר-העמק. אחת מעבודותיו הראשונות כאדריכל בארץ היתה התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב, שאותה תכנן בסוף שנות ה-30 בשיתוף עם נחום זלקינד, לאחר שזכו במקום ראשון בתחרות אדריכלים. ויטקובר ערך את תוכנית-האב הראשונה לקמפוס רמת-אביב של אוניברסיטת תל-אביב, שאותה ליווה לאורך כשלושים שנים, הָחֵל בהצעה הראשונית ב-1953 ועד שנות ה-80. בשנות ה-50 עבד גם על פרויקטים רבים לאורך חוף הים, בעיקר בתל-אביב, בהם מלון שרתון הישן (נורדאו-פלזה, 1956-60) ובריכת גורדון (1955-58). עוד לקח חלק בתכנון כיכר אתרים ומלון שרתון השני (1977).

ב-1993 הוצגה בגלריה האוניברסיטאית של אוניברסיטת תל-אביב התערוכה "הבריזה הקרירה באה ממערב: 65 שנות ארכיטקטורה, ורנר יוסף ויטקובר" (אוצר: עוזי אגסי), שהתמקדה בפועלו של ויטקובר בתחום האדריכלות המותאמת לאקלים המקומי. בשנת 2024 נפתחה במוזיאון תל-אביב לאמנות התערוכה "ורנר יוסף ויטקובר: לבנות את הים", ובה פרויקטים נבחרים בתכנונו.

אריה אדיב, שותף במשרד ויטקובר-אדיב-שטיין אדריכלים, לא התמחה באדריכלות בלימודים פורמליים אלא בקורסים שונים. ויטקובר לקח אותו תחת חסותו, עד שהיה לשותף במשרדו. אדיב היה שותף בתכנון ביתני המטבעות (1960) והקרמיקה (1965-66) במוזיאון ארץ-ישראל (לשעבר מוזיאון הארץ) בתל-אביב.

ישראל שטיין נולד ב-1934 בוורשה, בן יחיד לתעשיין טקסטיל ולאֵם בוגרת לימודי אדריכלות בפוליטכניקום של ורשה. בני המשפחה תכננו לעלות לפלשתינה-א"י ואף רכשו מראש נכס למגורים בתל-אביב, אך פרוץ מלחמת העולם השנייה סיכל את התוכניות. הם ניצלו חרף התלאות, ובתום המלחמה היגרו מפולין לבלגיה ומשם, ב-1949, לישראל.

בשנות ה-50 החל שטיין ללמוד אדריכלות בטכניון. בסיום לימודיו עבד במשרד האדריכלים אריה שרון ובנימין אידלסון, ואחר כך במשרדו של ורנר יוסף ויטקובר. עבודתו החשובה הראשונה במשרד היתה תכנון בניין גילמן בקמפוס אוניברסיטת תל-אביב (1965-75). עוד תכנן את בנייני הפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל-אביב, הפלנטריום במוזיאון ארץ-ישראל, ומתחם מגורים ומסחר בקריית קריניצי ברמת-גן. ב-1974 הפך שטיין לשותפו של ויטקובר לצד אריה אדיב, והמשרד נקרא ויטקובר-אדיב-שטיין אדריכלים. שטיין המשיך לתכנן עד שנת 2003.

אוסף ויטקובר-אדיב-שטיין נתרם לארכיון עזריאלי לאדריכלות בשנת 2017.