את מלון גת־רימון תכנן ורנר יוסף ויטקובר בשנים 1934–1936 עבור המלונאי ליאונרד וייסברם (Weisbrem). היה זה המלון המודרני הראשון שנבנה על חוף ימה של תל־אביב. המלון כלל 26 חדרים שפנו לשתי חזיתות מרכזיות: המזרחית, שפנתה לרחוב הירקון לאורך הכניסה לבניין; והמערבית, שמחדריה נצפה הים. ויטקובר השתית את תוכניתו על חדרי לינה מרווחים עם חדרי רחצה ושירותים, אך היזם התנגד לתוכניתו והכריע את הכף לטובת מספר רב יותר של חדרי לינה.
הבניין המודרניסטי שתכנן ויטקובר כלל אלמנטים של הצללה, שנועדו למנוע את התחממות החדרים בקיץ של טרום ימי המזגן. עוד תכנן ויטקובר בר בקומת הכניסה של המלון, שמשך אליו את הקצונה הבריטית בימי המנדט אך גם את חברי ארגון ההגנה, שהשתמשו במרתפיו בחשאי להסלקת נשק. המלון הפך אפוא למרכז של פעילות פוליטית וחברתית, והתארחו בו אישים רמי־מעלה כמו ארטורו טוסקניני, פייסל השני מלך עיראק (בהיותו עדיין יורש עצר), ראש ממשלת מצרים דאז מוסטפא א־נחאס פאשה, ואף אורד וינגייט, שקיים במלון את פגישותיו עם נציגי הסוכנות היהודית. גם שגרירויות ארצות־הברית וברית־המועצות פעלו במלון לאחר קום המדינה, עד שנמצא מקום קבע למשכנם. בשנות ה־60, עם חנוכתם של מלון שרתון הישן (מצפון לגן העצמאות) ומלון דן, ירדה קרנו של מלון גת־רימון, שנהרס ובמקומו הוקם מלון ימית (כיום אורכידאה).
