בראשית שנות ה־70 התחוור לבעלי מלון שרתון הראשון, ששכן מצפון לגן העצמאות, שגודלו אינו עונה על מספרם הרב של התיירים שהגיעו אז לתל־אביב. המוטיבציה להקמת מלון נוסף התחדדה גם לרקע התחרות בין שני ענקי המלונאות, שרתון והילטון, לאחר שב־1965 נחנך בעיר מלון הילטון החדש בתכנונו של יעקב רכטר.
ויטקובר נקרא אפוא לקחת חלק בתכנון מלון שרתון השני, שמוקם באתר שיועד להקמת מלון כבר בתוכנית המתאר שערך באמצע שנות ה־60 לרצועת החוף של תל־אביב. במקום זה שכן קודם לכן ה״בית האדום״, שתוכנן על־ידי דב הרשקוביץ, נחנך ב־1926, ושימש בשלבים שונים את מפקדת ההגנה, את שלטונות המנדט הבריטי ואת מועצת פועלי תל־אביב.
הפנייה לוויטקובר, אדריכלו של מלון שרתון הראשון, היתה אך טבעית. עם זאת, לאור ההצלחה של מלון הילטון החדש, החליטו בעלי שרתון לצוות לוויטקובר את יעקב רכטר, אז אדריכל צעיר. השניים תכננו יחד בניין בן עשרים קומות, בחלוקה לקומות מסד ומגדל חדרים, כאשר בקומות המסד מוקמו לובי, חדר אוכל, בריכה, בר ופונקציות ציבוריות נוספות. המלון היוקרתי נחנך ב־1977 וזכה להצלחה גדולה.
