ב־1967, זמן קצר לאחר חזרתה של האוניברסיטה העברית לקמפוס הר הצופים, הופקדו האדריכלים רם כרמי, דוד רזניק, שמואל שקד וחיים קצף על התכנון הכולל של הקמפוס. הבניינים שתכננו יצרורצף אדריכלי מִִבנני, המשמש חומה מגוננת על המבנים הפנימיים במתחם הקמפוס.
ב־1970 החל רם כרמי – בשיתוף עם עדה כרמי־מלמד, חיים קצף ובן פלג – בתכנון בניין חדש לפקולטה למדעי הרוח, המורכב מחמישה אגפים סמוכים זה לזה המשרתים חמישה מחוגי פקולטה. כל אחד מן האגפים מאורגן סביב חלל מרכזי, כאשר בקומות התחתונות ערוכים חדרי סמינרים וכיתות לימוד, ובקומות העליונות שוכנים משרדי הסגל וההנהלה. רחוב פנימי עובר לאורך המתחם ומחבר בין האגפים מבחינה פיזית ותפקודית. הרחוב הפנימי מתפקד גם כמסלול תנועה אנכי: בכניסה לכל אחד מן האגפים, ירידה של חצי קומה מוליכה אל אזור הסטודנטים, ועלייה של חצי קומה מוליכה אל אזור הסגל.
בניין הפקולטה, שנחנך ב־1974, עורר ביקורת קשה בשל הבלבול וחוסר ההתמצאות שחוו משתמשי הבניין. שנים לאחר מכן נחנכו במתחם גם בית כנסת ואודיטוריום (אולם מקסיקו) בתכנונו של רם כרמי.
