ד״ר אדר׳ יונתן דורטהיימר

יש חללים עושים לנו משהו. חלקם מרוממים, מרגיעים, ולעיתים מטרידים. הממד הרגשי, שהוא קריטי לחוויה האדריכלית, היה בלתי מדיד עד היום. המדע פיתח כלים למדידת אור, טמפרטורה, פרופורציה וחומר, אך מאוד מאתגר למדוד את החוויה הרגשית של בני אדם כשהם נמצאים בחלל האדריכלי.

המחקר הזה מציג יישום ראשון מסוגו של מודל בינה מלאכותית, שאומת מדעית מול הסולם הפסיכולוגי PANAS, על אחד החללים האדריכלים המרגשים ביותר בישראל: היכל וכיכר התרבות, בלב תל אביב. צילמנו את פנים המבנה ואת הכיכר ב-360 מעלות ברזולוציה גבוהה, והשתמשנו במודל שפה-חזותי שחוזה תגובה רגשית אנושית. כך נוצרה לראשונה מפה רגשית של ארכיטקטורה, שמורכבת מעשרים מדדים רגשיים שונים שהוטלו כמפות חום על תוכניות הבניין ועל המרקם העירוני.

הרגש הפך מתיאור איכותני לדאטה. הדאטה מצביעה במדויק על הנקודות שבהן האדריכלות מרגשת ומעוררת השראה ועל הנקודות שבהן היא נשארת מפחידה או מטרידה. ניתן לראות כיצד השיאים הרגשיים הללו תואמים ולעיתים סוטים מכוונתם המקורית של האדריכלים. הפער הזה, בין מה שהאדריכל התכוון למה שבאמת מרגישים במרחב, הוא הממצא המרתק ביותר במחקר.

אני מציע כלי מחקר חדש לניתוח אדריכלי, שמאפשר לקרוא את ה-Emotional Performance של הבניין באותה כמו שאפשר למדוד מרחק, אור, רעש או לחות. עכשיו השאלה היא מה משמעות הדבר עבור המחקר האדריכלי, כשיש אפשרות למדידה של החוויה האנושית?